מאירות שביל ישראל מסלול 38
סוף ימי הקורונה. לפי התקנות מותר עד 20 א.נשים במרחק 2 מטר.
מאירות שביל ישראל יוצאות לטיול, לטבע, לאוויר, לנשום וליהנות. לספוג עוד קצת ירוק, רגע לפני הקיץ הישראלי.
היכן נפגשות ומתי? יש אוטובוס? 🤣
שילה שלחה לנו נקודת ציון לרחוב השיטה בזכרון יעקב. 7:00 בבוקר 11 רכבים, 15 מטיילות + שילה ואני. מטיילות וותיקות וחדשות, וגם הכלבה צ'יקה שחזרה לטייל איתנו.
אנחנו לא מתחבקות. שולחות נשיקות אחת לשנייה מרחוק. אושר. שמחה שאין לתארה, עם שמירה על עצמנו!
המסלול:
מסיימות עם כל ההתארגנות, ומחליטות על מסלול מעגלי - ארוך יותר מהמתוכנן. אוי... כמה התגעגענו!
השמיים תכולים, מזג אוויר חמים ונעים, שמש חמימה של בוקר, אנחנו עוברות בשער המפריד בין העיר לשמורה, לשביל רחב שלצידיו אנחנו עוצרות ומקשיבות להסבר של שילה על הזרעים השחורים של הקיפודן
אחרי ההסברים והצחוקים, מה עכשיו? ממשיכות ללכת? כן. רק ש... אי אפשר להמשיך ללכת מבלי להתכנס למעגל הכרות. 💚
מי מנחשת מה שילה שאלה במעגל ההכרות? (אחרי חודשיים בבית בהסגר)
וזו השאלה: איזה מתכון מיוחד/חדש הכנת בתקופה שהיית בבית?
ואלו המתכונים:
-פשטידה עם עלי אורז הכינה מריה מטיילת חדשה חברה של ורה וברוכה הבאה :-)
-ממולאים עם עלי תות הכינה אילנה שחזרה לטייל איתנו. כיף גדול :-)
וזה המתכון של אילנה:
1. קוטפים עלי תות גדולים ורכים ( 25 לפחות) חולטים במים שרתחו כמה שניות ומוציאים ועורמים אחד מעל השני. קוטמים את הגבעול הקטן ופורסים את העלים כהכנה למלוי. 2. מלוי: לקערה מכניסים כוס אורז שטוף, ממליחים וסוחטים מעל חצי לימון (או יותר). 3. מניחים כפית מהתערובת בקצה (שקרוב אליכם) באמצע העלה, ומגלגלים בעדינות גלגול אחד קדימה, אוספים פנימה את הצדדיים ושוב ממשיכים קדימה. 4. מניחים את העלים הממולאים במחבת עמוקה ויוצקים פנימה מים לכסוי הממולאים. מעט שמן זית, מלח, והרבה לימון (לטעום את המליחות וחמיצות המים שמתאימה לכן ) ומבשלים עד שמתאדים המים. בסוף הבישול ניתן לסחוט מעל הממולאים עוד חצי לימון למי שאוהב אורז לימוני.
-ממרח פסטו ביתי מעלים טריים הכינה אתי שלנו לאחר שקנתה המון ירק מחקלאי דרך אורלי, ופה המתכון
-בייגל יוגורט עם קמח כוסמין הכינותי אני. ממליצה מאוד. פה המתכון.
-רורמה סבזי הכינה אביטל שלנו. מתכון על פי סבתא.
וזה המתכון של אביטל:
לפי סבתא שלי. רורמה סבזי זה הרבה ירק. נניח 3 חבילות של פטרוזיליה 3 שמיר 3 כוסברה. בשר בקר. ושעועית תבלינים וכדומה ומתבשל על פתיליה. ❗ אני עשיתי על בסיס עוף ורק חבילה אחת של ירק מכל סוג. עכשיו מתכון. "פרי סטייל" יענו ביד חופשית.
תהליך העבודה: טיגנתי בצל להזהבה והוספתי כמה שיני שום קצוצות/פרוסות. לאחר הטיגון, הוספתי תבלינים: פלפל שחור, מלח, קצת בהרט, כורכום, וטיפל'ה טיגנתי. הוספתי 4 כרעיים מפורקים וללא עור. צליתי קלות מכל צד. שמתי 2 לימונים פרסיים מיובשים שפיצחתי/פרקתי קלות. הוספתי שעועית לבנה. כמות של ספל גדול, אחרי שהשרתי לכמה שעות או לילה לפני במים.
בישול בסיר לחץ. או סיר רגיל. שקצת יתרכך. ולסנן מהמים.
הוספתי לעוף את השעועית המבושלת, כיסיתי במים ונותנת בישול טוב. מוסיפה צרור פטרוזיליה, צרור כוסברה, צרור שמיר, חתוך וקצוץ גס. מוסיפה את הירק לעוף כשזה מתרכך.
הנפח יורד, ודוחפת את הירק בין חלקי העוף. ממשיכה לבשל עם סיר חצי מכוסה.
עד ש יתאדה ויצטמצם.
שהעוף לא יצוף 'במרק'. ההמלצה שלי להכין תוספת אורז. וככה היינו אוכלים בבית. מנה מהרורמה סבזי עם הרוטב מעל אורז לבן. בתאבון!
מסיימות את הסבב במעגל, ומתחילות ללכת בדרך עפר לפי הסימון של השביל הירוק שלעתים נראה, ולעתים פחות, עוברות בין השבילים הצרים שבתוך צמחייה ירוקה, צהבהבה, עוד תזכורת שהאביב מאחורינו.
פה ושם פוגשות מקומיים שעושים צעדות לאורך שבילי העפר בשמורה, ואנחנו? בזכות שילה חומקות משבילי העפר הראשיות. אנחנו נכנסות לתוך החורש, יוצאות מהחורש במסלול מוצל, סבוך, ירוק, ובעיקר אנחנו נהנות, נושמות ומריחות.
ממשיכות ללכת בסבך, ומגיעות לדרך שבו יש בור סיד - שם שרפו סלעי גיר כדי להפכם לסיד.
שילה כמו תמיד מאתגרת אותנו עם שאלה: איך נדע אם זה בור או באר? (התשובה נמצאת בשביל, עם מאירות שביל ישראל, נשים לוחשות סוד...)😝
לאחר ההסברים המרתקים של שילה אנחנו עוברות בשביל שגוזז זה עתה משני צידיו הסבוכים ומרגישות כמעט כמו חוצות את ים סוף.
רואות בדרך פריחה מדהימה של פרחי גזר הקיפח ענק במלוא תפארתו שבמרכזו נקודה שחורה.
הידעת?
שילה מסבירה לנו על הנקודה השחורה שעל גזר קיפח שנראית כמו זבוב:
"סימפטום הפלאפל" - הפרח בתחרות על המאביקים, מסמן להם שהנה, 'הגיע' כבר מאביק אלי, אז בואו גם אתם. הטבע חכם כל כך.
צוחקות, משתאות מנפלאות הטבע מרגישות שאנחנו רעבות. רוצות הפסקה. לשבת, לשתות ולאכול את עוגת הגזר. ושילה? מושכת עוד ועוד.... ובסוף, הבנו למה. אין אין עליה! סוף סוף מגיעות.
לפרגולה ולספסלים עם מבט אל זכרון יעקב שכל כך גדלה, וגם אל הים.
אָ-מֶחָיֶה.
יושבות. אוכלות את הסנדוויצ'ים, הירקות החתוכים, וכמובן את עוגת ה🥕האחת והיחידה. שילה מכינה לנו תה עם העלים שהגיעו משדה וורבורג - אילה שלנו לא הגיעה, אבל דאגה לנו עם עלים נהדרים מהגינה מלאים באהבה.
תוך כדי שאנחנו אוכלות שילה מספרת לנו על רמת הנדיב וגני הנדיב, על הטיפוח של הגנים וההשקעה בבנייה ובגינון ירוק. ו... קמות להמשך המסלול.
מנקודה זו השביל הפך להיות פרוע יותר, ושילה מסבה את תשומת ליבנו שגם פה נעשה גיזום כך שיהיה נח וקל יותר לטייל.
בעודנו הולכות אחרי שילה, מרחוק אני רואה אותה עומדת כמו פסל חירות עם עכובית הגלגל (שנגזמה) ומסבירה לנו:
הסבר על עכובית הגלגל:
את עכובית הגלגל ניתן לאכול את כל חלקי הצמח, והפרח דומה בטעמו לארטישוק.
דרך הפצת הזרעים שלו היא ייחודית.
הוא מתייבש וניתק מהאדמה ואז מתחיל להתגלגל עם הרוח, כמו השיחים בסרטי המערב הפרוע. לאחרונה הפך הצמח להיות מוגן כי הערבים היו קוטפים אותו בהמוניו.
המשך המסלול: רמת הנדיב
ממשיכות ללכת, הנוף נפתח, רואות את בריכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי, את חוף הים ואת אסדת הקידוח.
בעודנו יורדות אֶטָהּ קולטת את עצי הדקל למטה, ואומרת: ' תראו איזה יופי הם נראים מכאן, אבל מה להם ולכרמל? '
וכמו שאומרים 'הרמה להנחתה' עבור שילה לעצור ולספר לנו על:
בוסתן הכרמל נמצא ליד נחל הנדיב. הקים אותו אברהם חסידים חבר קיבוץ מעגן מיכאל, מלפני 30 שנה. הוא הביא לבוסתן 110 מינים שונים של עצים אקזוטיים עם שמות מצחיקים:
עץ שעועית הגלידה- לפירות שלו היו טעם של גלידה
ספוטה שחורה - לפירות היו טעם של שוקולד
עץ תפוח הורד - לתפוחים היו טעם של מי ורדים
וגם יש לו יותר מ-20 זנים של בננות.
ובעוד שילה מספרת, היא שולפת מהתיק בננות אדומות שהביאה מהבוסתן.
לצערנו לא יכולנו לטעום, כי הבננות עדיין לא הבשילו.
ואז, שילה מתכופפת שוב לתיקה, ושולפת מתוכו פרי כתום שנראה כמו שסק ענק, בוצעת אותו ונותנת לנו לטעום.
טעמו מזכיר את המנגו. ומסתבר שמזן זה מכינים את העמבה.
טועמות ונהנות כמו ילדות קטנות שמפתיעים אותן במטעמים ובסיפורים מעניינים.
ממשיכות ללכת במגמת ירידה, צ'יקה הכלבה עושה את המסלול פי ארבעה. רצה קדימה, רצה אחורה ובחזרה.
הירידה הופכת לתלולה עד שמגיעות למדרגת סלע גבוהה.
שילה וליאורה עוזרות למטיילות לרדת. הן מנחות בדיוק היכן להניח כל רגל.
לחלקנו 'זה פשוט', ולחלקנו מאתגר ומפחיד. זה פוגש כל אחת בדיוק היכן שהיא נמצאת עם אתגר שכזה. אנחנו קבוצת נשים מטיילות יחד מכילות ומעודדות אחת את השנייה, ללא שיפוטיות ובסבלנות. העצמה נשית במיטבה. העיקר לטייל, לסמוך, להתמיד, להישמר וליהנות.
באופן אישי אני יכולה להעיד שפעם הייתי מתה מפחד מגובה שכזה. והיום? הנחתי רגל פה, רגל שם, ובקלילות רבה שהפתיעה גם אותי (ולא רק את שילה וליאורה) הגעתי למטה.
התמדה? כן נחישות? כן תעוזה? כן ו...בעיקר הנאה
אחרי מנוחה קצרה בצל, וחטיפי אנרגיה ממשיכות ללכת בשדה בר זרוע בפרחי גזר קיפח גדולים. התחיל להיות ממש חם. כל האביב ישבנו בבית ופתאום שמש חמה שמבשרת את בוא הקיץ.
השביל מתפתל ימינה ואנחנו הולכות לאורך הגדר של חוות הכרמל. עוצרות לרגע ליד אלון תבור ענקי ורואות מרחוק את החווה הפסטורלית, ואת עץ האלון הותיק ועליו הרכבה שהרכיב בזמנו אהרון אהרונסון.
השביל הופך ממש לג'ונגל. יותר ויותר פרוע. לכאן כבר לא הגיעו הגוזמים, ובחודשיים של הקורונה גם לא דרכו עליו. איזה כיף! ריח חזק ממלא את האוויר ואנחנו ליד מערת כבארה המלאה בעטלפים. זו המערה הדרומית ביותר בכרמל בה נמצאו שרידים של האדם הניאנדרתלי ואי אפשר להיכנס אליה.
ולא סתם, אלא אחת ממשלחות החפירות מצאה בו עצמות של אגן, עמוד שדרה וצלעות - ממצא שחידש רבות על תולדות תת מינו של ההומו ספיינס.
יש משהו מרגש להסתובב היום באזור בו חיו כבר אז אנשים בעלי מוח בגודל שלנו מלפני 130 אלף שנה!
ממשיכות ללכת בשביל הפרוע הצמוד לדופן הכרמל, בדרך 'פוגשות' סברס מצוי ענק מלא פרחים ונשמרות לא להידקר ולא להישרט.
יורדות לנחל הנדיב (שלפני חודשיים זרמו בו מים) הולכות על אבנים לבנות ומתחילות להרגיש/לסבול קצת מהחום. מסתבר שהגוף עדיין לא הסתגל לשמש חזקה. סימפטום קורונה, חודשיים בבית.
ויחד עם זאת כיף לפגוש בדרך משפחות נוספות שמטיילות.
והנה זה מגיע. העלייה. רצינו מסלול מעגלי. וזה 'הפרס'.
עלייה תלולה, שמש חמה, ואנחנו נחושות, ואלופות.
לקטר? לא יעזור. ובעצם.. התגעגענו המון!
לאט לאט ותכלס' העלייה לא הייתה כזו ארוכה... הגענו למעלה.
ומה אנחנו רואות?
כלוב ענק ובו המון נשרים.
וואוו. מה זה? המון שאלות הציפו אותי, ורגשות מעורבים. למה הם פה? האם הם מסכנים? האם טוב להם? כלוב הנשרים: התכנסנו במקום עם תצפית מרהיבה ורוח נעימה למנוחה ושילה מסבירה לנו על כלוב הנשרים:
זה אחד מכמה כלובים בהם עושים רְבִיָּה וְאִקְלוּם לנשר שמוגדר בארץ בסכנת הכחדה חמורה.
טריסטרם הכומר שהיה חוקר טבע ועופות והגיע לארץ באמצע המאה ה - 19 אמר שבכל מקום בארץ מביטים לשמים ורואים נשר.
ואילו היום, מספר הזוגות הדוגרים לא מגיע אפילו לחמישים🥺
העוף שנחשב ל'סניטר' של הטבע כי הוא אוכל פגרים, אכל הרבה רעלים כשהחקלאים הרעילו את התנים והזאבים שהתנפלו להם על הצאן והבקר.
חוטי החשמל חישמלו את הנשרים, שיפור הסניטציה הוריד את מספר הפגרים, המטיילים וגולשי המצוקים פגעו בקינים של הנשרים וגם לטורבינות הרוח יש יד בהכחדתם..
בעוד שילה מסבירה לנו כולנו מתחת לעץ, רוח קלילה מלטפת אותנו, עד כדי נמנום קל...
אנחנו פוגשות 3 זוגות אנשים, ופותחות בשיח חברים. שומרות על מרחק של 2 מטר ומסתבר ש.... אילנה מכירה את הבן שלה, כרמל אחות של שילה למדה איתו בבית ספר יסודי, וכו' וכו' היה מצחיק, וגם נוסטלגי. יד המקרה? מה שבטוח ככה זה כשיוצאים מההסגר. מטיילים, פוגשים א.נשים ורוקמים חיבורים מעניינים.
אז, אחרי כל ה bonding שנוצר, אנחנו רותמות אותם לצלם אותנו עם הדגל! כמה התגעגענו!
מגיעות למכוניות, שילה שולחת נקודת ציון בוויז ו.... נוסעות לבריכת תמסח
וואוו. היה חם. חם מאוד. חוצות מסילת רכבת (עדיין אין רכבות)
והולכות בדרך עפר ליד שדות של תלתן עם פרחים סגלגלים.
ואז, משום מקום, צץ לו שלט קטן: בריכת תמסח
נכנסות פנימה, לעולם אחר. ג'ונגל. הולכות זו אחרי זו בסבך עצום של צמחיה, ירוקה כמעט ולא רואות את הצעד הבא. הולכות ונשרטות עד ש....
מתגלה הבריכה.
וגם צ'יקה נהנית.
היה מרגש, לשמוע, ולחוות מחדש את סיפור הבריכה הסודית. אז, אחרי שהתרטבנו מהשפריצים של צ'יקה הכלבה, זה הזמן לחזור הביתה. ולא לפני קפיצה אל תוך עומק הג'ונגל 😋
הולכות 10 דקות מהירות עד לרכבים, ומתכנסות למעגל סיום. לפי ההנחיות של 2 מטר אחת מהשנייה.
עוד טיול נהדר הגיע לסיומו. טיול התנעה מושלם לחידוש וחזרה לשגרה.
תודה לכל המאירות שהגיעו לטיול בשטח אחרי הסגר. ממש לא מובן מאליו.
בכל טיול יש קסם משלו. נשים מטיילות יחד מאירות שבילי ישראל.
טיול הבא בתאריך 12.06.2020 לאן? פרטים בהמשך
לאור התקופה האחרונה נערוך טיולים גם בחודשים יולי אוגוסט
אפשרות לטיולי ערב/טיולים אורבניים/טיולי מים פרטים בהמשך
ועד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2016-2017 לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
ולך יקירה אם קראת עד פה, רוצה לומר לך תודה!
נתראה בטיול הבא!
Comments