מאירות שביל ישראל מסלול 35
מתי ולאן?
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד נפגשות לעוד מסלול נהדר, ביום מאוד מיוחד: ולנטיין דיי. ההכנות לטיול היו קצת שונות. 💓
כולן הגיעו בזמן🥇 6:30 תזוזה כמתוכנן. נוסעות ליקנעם לאסוף את נתי, מטיילת מחיפה. מאירות שביל ישראל מכל קצוות הארץ. כיף גדול. מקיבוץ בארי בדרום ועד חיפה בצפון.
אחרי חודש חורפי במיוחד, עם גשמים עזים, הצפון קורא לנו. הפריחה, וריח האדמה הרוויה. אנחנו נוסעות להר הגבוה ביותר בגליל התחתון: הר התבור.
אנחנו מגיעות לנקודת ה'טרמינל'. עומדים שם אוטובוסים, השָׁטֵלִים כדי להסיע את האנשים לכנסיה במעלה ההר, כנסיית ההשתנות. שמש חורפית. רוח קרה. אנחנו חוצות את הכביש, ומתכנסות למעגל תחילת מסלול.
תמיד במעגל הכרות יש סיפורים יפים. נשים בשביל לוחשות סוד ✨ והפעם שילה שאלה: מי הייתה לאחרונה בהר תבור? רובן לא היו. כשהייתי בגיל 8 בערך, הייתי בהר תבור עם ההורים. לא הצלחנו להיכנס לכנסיית ההשתנות כי אחותי (שגדולה ממני) הייתה עם מכנסיים קצרים. אבל, אביבה שלנו, היא הכוכבת. אביבה מספרת שהייתה עם המשפחה בהר תבור. היא נהגה ברכב את כל הסיבובים וחטפה חרדת גבהים. כנהגת לא צלחה את הסיבובים בעלייה עם הרכב לכיוון מנזר ההשתנות.
אם לא ברכב, אז ברגל. והיא עשתה זאת בגדול!! עם הרבה בוץ! אלופה!🥇
את הר תבור עלינו. וירדנו. עליה ארוכה, מתמשכת, עם הרבה בוץ, פריחה מרהיבה, נוף מעלף, והרבה הרבה ירוק. עולות לאט. נזהרות לא להחליק בבוץ. נעזרות אחת בשנייה, וגם כמובן במקלות הליכה.
אנחנו עולות ועולות, עוצרות, נחות, נושמות, ורואות תחילתה של פריחה מרהיבה: עירית גדולה, פעמוני גשם, זהבית, עריוני הצהוב, קצת כלניות אדומות ושתיים לבנות, והמון המון רקפות וגם פטריות מצאנו!
הכל ירוק טרי טרי. ירוק על כל גווניו. חורף מבורך. נהדר לנשמה ולראות.
שילה מדריכתנו הנהדרת, מובילה אותנו בעליה עם סיפורים מעניינים ומגוונים. קצת היסטוריה וגם מסיפורי חז"ל המהולים בהומור, ומתובלים בחטיפיי אנרגיה וכריכים נהדרים שהכנו מבעוד מועד ואנחנו אוכלות תוך כדי הקשבה.
הידעת?
הר תבור גובהו- 562 מטר, 400 מטר מעל סביבתו ולכן הוא נראה תמיד כהר גבוה במיוחד. 3 שבטים שכנו מסביבותיו - שבט זבולון, נפתלי ויששכר.
קצת היסטוריה:
בזמן המרד הגדול, יוסף בן מתתיהו ביצר את ההר. הרומאים צרו על ההר והבטיחו ליהודים שאם יעזבו, הם, הרומאים לא ירדפו אחריהם. היהודים החליטו לרדת ולהראות 'כאילו' הם נכנעים. אבל, בעצם הם תכננו להילחם נגד הרומאים. בתחילה, הרומאים ברחו מפניהם, אבל אז עשו אחורה פנה והרגו ביהודים.
השושלת האיובית הייתה משפחת שליטים מוסלמים ממוצא כורדי, והם מקימים מבצר מסיבי. הם בנו וגם הרסו את מה שבנו, מחשש שהצלבנים יגיעו אליהם.
הצלבנים מנסים לכובשו, הממלוכים הורסים את הכנסייה, ובמאה ה-17 הפרנציסקנים מקבלים את המקום.
במאה ה-19 הם מקימים מנזר.
במאה ה-20 האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי מתכנן את הכנסייה ובונה אותה על השרידים שהיו.
מסיפורי חז"ל:
סיפור 1:
הר תבור והר מירון באו כל אחד לאלוהים ואמרו לו שמגיע להם שהשכינה תשרה עליהם. התבור נישא ונראה מרחוק, וגם הכרמל השוכן ליד הים, שניהם גבוהים הם.
אלוהים לא קיבל את דרישתם כי אמר, גובה זו גאווה וזו לא הולכת טוב עם לימודי תורה.
סיפור 2:
גור הראם נחשבה לחיה ענקית. בשל גודלה היא לא נכנסה לתיבת נוח. ומכאן תיאור על גור ראם בן יומו שגודלו כהר תבור.
הראם ע"פ אגדת חז"ל זו חיה ענקית, ובכל תקופה חי רק זוג אחד. הנקבה, והזכר חיו כל אחד בקצה אחר של העולם. בגיל 70 הם נפגשים ומזדווגים. לאחר הזיווג הראמה נושכת את הראם למוות. משך תקופת ההיריון: 11 שנה. היא מתגלגלת והריר של הראמה משקה את השדות, ומשדות אלו היא ניזונה ואוכלת. לאחר שהיא ממליטה זכר ונקבה היא מתה וכל אחד מילדיה הולך לקצה אחר של העולם ונפגש לאחר 70 שנה....
סיפור 3:
הרים נוטים לקבל קדושה. על פסגות הרים רבים ניתן לראות כנסיות. רבי עקיבא אמר
שכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן- דע שיש שם עבודה זרה.
זיקתם לתורה היהודית נקבעת בכוח מעמד הר סיני.
מסורות מדברות על בית מקדש חדש שייבנה על סיני, תבור והכרמל. הכוונה אולי הייתה "להביא" את ההרים, לקרבם כדי לבנות עליהם או שהרעיון הוא שהמקדש יגיע גם למקומות מרוחקים. (ואולי יהא גדול כזה שכל אחת מרגלו תעמוד על הר אחר).
תוך כדי הסיפורים של שילה אנחנו לא פוסחות על הנשנושים המלוחים שאילה שלנו תמיד מביאה, ותאמינו לי, אלו הנשנושים הכי טעימים שטעמתי- ever
ועוגיות תמרים מלאות באנרגיה 💥 שהכינה לנו אביבה
אנחנו ממשיכות לעלות ולטפס את ההר, בבוץ, שומרות לא להחליק,
אוחזות ותומכות אחת בשנייה, טוסיק, ידיים ורגליים מצרך חיוני וחשוב.
גאות בנעלי הבוץ כמו ילדות קטנות
ובכל הכח מטפסות עוד קצת... ומגיעות
לשביל הפסגה. ומחייכות.
נוף ותצפית יפהפייה על כל העמק, רק חבל שהיה קצת ערפילי. השמש הוסתרה בין העננים, והשמיים היו אפורים.
מחלקו הדרום מזרחי של שביל הפסגה ראינו בין השאר את שבלי - אום אל-גנם למטה, את ישוב עין מאהל, "נוף הגליל"- השם החדש של נצרת עלית, קרני חיטין, טבריה עילית ופוריה, וכמובן את כפר תבור. אם הייתה ראות טובה יותר היינו רואים את צפת, הרמה ואולי גם החרמון. לכנסיית ההשתנות לא הספקנו להיכנס. בשעה: 12:00 הם יוצאים להפסקת צהריים. ותכלס גם אנחנו כבר רצינו את ההפסקה שלנו לקפה/תה וכמובן עם עוגת הגזר🥕 התמקמנו. שילה מכינה תה עם העלים מהגינה של אילה משדה וורבורג, ואני? שולפת את עוגת הגזר רק שהפעם עשיתי אותה שונה. הכנתי עוגת לב. מכל ה💗
בעודן יושבות, אוכלות, צוחקות, ושותות, אני שולפת את ההפתעה (הראשונה) שהכינותי מראש. ולנטיין דיי אמרתי? הכל מתחיל מתוכנו. מבפנים החוצה. לא מובן מאליו לקום ולצאת לטיול ביום חורפי שכזה, חשוב: שכל אחת תזכור לאהוב את עצמה לפני הכל, ולהמשיך לעשות משהו טוב עבור עצמה. ולצורך זה הכנתי משפטי השראה נהדרים.
באופן רנדומלי כל אחת שלפה משפט עבור עצמה, וכמה זה יצא בול! כי הכל מדויק💖
היה נהדר! כי ככה זה נשים: השראה, התבוננות, עומק, העצמה, וחוויות משותפות. נשים מטיילות יחד יש 💖. פשוט קסם✨ ולא שכחנו לעשות סלפי עם הדגל! קרדיט לצלמת שלנו אורלי לנדאו האלופה!
שבעות, שתויות, ומלאות השראה, מתארגנות לרדת את ההר. מזג האוויר החל להשתנות. קר, אפור,רוח, וירידה ארוכה. יורדות לאט ובבטחה. אחת אחרי השנייה. במאסף קבוצת נשים תומכות באחרונה שבחבורה, חלקנו חולקות עם חברותינו את מקלות ההליכה, כדי לא להחליק בבוץ הרטוב.
בדרך אוספות קצת עלים :-)
ופוגשות חבר'ה במכנסיים קצרים וסנדלים בררר..... ירידה שלא נגמרת, טבולה בירוק מעלף
ולפעמים גם על הטוסיק- הכי בטוח 🤣
סוף סוף מסיימות לרדת את ההר, ומגיעות לשטח מישורי. ליאורה עומדת ומחכה כדי לסמן לנו לאיזה כיוון להמשיך.
לאט לאט נגלה לעינינו הנוף הירוק שנשקף מבעד לעננים
ולא פוסחות על אף שלולית בוץ
שמחות, מאושרות, ומאוד גאות אנחנו בדרכנו לאוטובוס - שם ולדימיר שלנו מחכה לנו. מתנקות מהבוץ, חלקנו מחליפות נעליים (הפרקטיות שבחבורה זכרו להביא זוג להחלפה). ועולות לאוטובוס החמים והנעים. הפעם מעגל סיום לא עשינו. כי לצאת שוב פעם לקור לא התחשק. ו... הפתעה מס 2: הוצאתי 2 שקיות מלאות שוקולדים: האחת, שוקולד ליקר דובדבנים, והשנייה שוקולד מריר 80% (לא צילמתי. תאמינו לי👍) כמו ילדות קטנות שמחו לקבל את הדבר המתוק הזה. ואני? מלאת אהבה והוקרה לנשים המופלאות האלו. וביום שכזה ולנטיין דיי עבורי זו עוד הזדמנות לומר להן כמה שהן נהדרות ואלופות על הדרך שהן עושות יחד בשבילי ישראל.
בעודי עוברת מאחת לשנייה, ולדימיר החל לנסוע, ושילה מובילה אותו ל....
מסעדה בכפר.
אנחנו יורדות לאכול שילה אומרת. יאללה....
סלטים, פלאפל, חומוס, וזכינו גם בקינוח.
בקלוואה מעלפת של..? מי מנחש? לא. לא מהמסעדה.
של יפה השפית שלנו!!!
שבעות, עייפות, מרוצות, ומלאות בוץ אנחנו נוסעות הביתה.
הסתיים לו עוד יום של טיול מהנה ומאתגר.
בכל טיול יש קסם משלו. נשים מטיילות יחד מאירות שבילי ישראל.
לגלריית התמונות של אורלי שלנו לחצי פה
טיול הבא בתאריך 13.03.2020 לגליל המזרחי
ועד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2017-2018 לחצי פה לצפייה בגלריה עונה 2016-2017 לחצי פה בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
ולך יקירה אם קראת עד פה, רוצה לומר לך תודה!
נתראה בטיול הבא!
Comentarios