אבאל'ה שלי

צילום אחרון שלי עם אבאל'ה שלי

אבאל'ה שלי

מוזר, כואב, קשה בלתי נתפס ולא מאמינה לעמוד פה ולדבר עליך. הדבר שאני הכי רוצה בעולם זה לדבר אליך, לתוך עינייך, לראות את ההבעות שלך ולשמוע את הדעות שלך.

תוך חודש הכל קרה . איך ככה פתאום?? זה לא מסתדר לי. אתה החזק, הלוחם, ככה פתאום הלב מתעייף? לא וויתרת עד ש..... בדעתך הצלולה הבנת עד הרגע האחרון, ואז... נכנעת.

אנשים לא מאמינים, חלקם אומרים שזכית לגיל מופלג, אבל בינינו אבאל'ה, דיברנו שיש לך עוד כמה תכניות לממש בחיים האלה,

עוד ארבעה חודשים מיכלי ואסף מתחתנים ולא נתפס שאתה לא תהיה שם!!!! היית אדם מלא חיים עצמאי ואופטימי גם אם פיזית הרגשת שאתה נחלש וגם לפעמים מנטלית, לא וויתרת. עד כדי על גבול ההכחשה. הכחשה שבאה מהישרדות, הלא היא דרך חיים שלך. דרך חיים שבזכותה ניצלת ושרדת בשואה העצמאות שלך הייתה מלווה באופטימיות ונחישות.

כשהגעתי באותו יום חמישי מכפר סבא והלכנו יחד לסופר, ראיתי אותך, שוחחנו. התאמצת, כבר לא היה לך כח לדבר, היית חלש, וכמו תמיד ניסינו "להתלוצץ"... תמיד שמרת על הומור. אמרתי לך: אבא'לה אתה לא מוצא חן בעיניי " וענית לי : "גם בעיניי אני לא מוצא חן" ....

אמרת ודאגת תמיד שאתה לא רוצה להפריע "לעסקים שלי" ... ועכשיו ? אני נשארתי עם ר י ק ע נ ק כל בוקר אני רוצה לשמוע את קולך ובמקום זה בלילות אנחנו מדברים, אני בוכה ואתה מקשיב ומביט עליי בעינייך המלאות מחשבות והרהורים אבאל'ה חמוד שלי. זכיתי לאהוב אותך!! תמיד דאגת לי וגם לילדים. היית שותף מלא.

אני שומעת את עצמי מדברת מתוך גרונך: אני חייבת להתרומם, אני חייבת לעבוד, אני חייבת לבנות את חיי אני חייבת להמשיך. אבל אבאל'ה, קשה לי, עצוב לי, הילדה שלך שאמרת שהיא "מזיזה הרים" זו אני שנשברת לרסיסים, מרגישה אבודה, רוצה וכמהה לאהבה ו... כן. מאפשרת לה ליפול , לכאוב, להתאבל, לבכות ולהתרסק כי אני יודעת שאחרי זה היא (אני) אקום ואצמח. כל בוקר היינו משוחחים והיית שואל אותי "מה חדש" ? היית מצפה באמת לתשובה מה חדש הבוקר הזה! מה כבר יכול להתחדש כל בוקר מקודמו? :-) היית תמיד עם הפנים קדימה . למדנו יחד להקשיב אחד לשנייה להעריך ולאהוב, אמרת לי לא פעם : "אני נודניק" ועניתי לך: "נכון." תמשיך להיות נודניק אם זה מה שעושה לך טוב והיינו צוחקים. "אני דאגן" היית אומר לי . נכון עניתי לך. וזה התפקיד שלך כ אבא. ומאחלת לי ולך כמה שיותר!! אז זהו... נשברתי אבא'לה שלי קשה לי, עצוב לי. מוזר לי. שמעתי פעם שאומרים שלא חשוב באיזה גיל הורים נפטרים זה קשה בכל גיל אני מודה, אז לא הבנתי ,

היום אני מוצאת את עצמי בסטטוס חדש: ללא הורים: יתומה.

בחיי לא הרבה אני אומרת "קשה לי " והבנתי למה. גיליתי שבמשפחה שלנו המילה "קשה " לא קיימת בלקסיקון שלנו "קשה לי" נשמע לי כמו ייאוש, חוסר אונים וללא מוצא אתה גידלת אותנו : לא לוותר, נחישות, התמדה, אהבה, אמונה, אופטימיות, חריצות, יצירתיות ושאפתנות.

אתה זה שלימדת, חינכת והשרשת בי להסתכל קדימה . תודה אבאל'ה על אהבתך, על ההקשבה גם אם לא תמיד הסכמנו ולא היינו באותה דעה, אהבת להתעניין בפעילויות של הילדים, קנית אפילו מפת עולם וכך טיילת בזמנו עם רועי בדרום אמריקה,

לא הפסקת לחלום.

גם אם בתוך תוכך ידעת שאולי זה עוד חלום שלא יתגשם. ואפילו חלמנו שאולי ניסע יחד לברצלונה למיכלי...

חייבת לשתף אותך אבאל'ה, על מה שאמרו עליך : אני יודעת שזה היה מחמם לך את הלב, אולי אתה שומע?

איש שיחה מדהים, סקרן, אהבנו לשוחח איתו, אפשר לדבר איתו על כל נושא שבעולם אדם שמח אדם מיוחד איש יקר ומיוחד במינו אהבנו אותו כל כך כל סיפורי על השליחות בפרס, כמה היית גאה בעצמך!!! הצלחת שם בגדול!

כמו אבן שנזרקת למים וטבעות הגלים מתפזרות מסביב ... כך השפעת עלי והאהבה שלי אליך היא טבעות הגלים! מסביבי חברים יקרים וחברות יקרות משפחה יקרה בנות דודות האהובות שלי מכרים רחוקים וכל מי שאיי פעם פגש אותי הכיר אותי ושוחח איתי הוא יודע אותך... ואת האהבה שלנו ששנינו זכינו בה!

אבאל'ה חמוד שלי

אני מבטיחה לקום ולהתרומם, שתמשיך להיות גאה בי היכן שאתה נמצא, הבנתי שאת הסקרנות האין סופית שלי ירשתי ממך, היא זו שתניע אותי קדימה, עם אופטימיות נחישות והתמדה. והנה אני מוצאת את עצמי הולכת לטלפון כדי להתקשר אליך ולשתף אותך ו... עוצרת ונזכרת ש....נדם קולך

מתגעגעת אפילו לעקשנות שלך, כי בסופו של דבר זה היה הקסם שלך, ואני ? זכיתי לראות לגלות ולגדול מעבר לזה

וכך לאהוב אותך עד עמקי נשמתי

ממני בתך הקטנה (הצעירה :-) כמו שהיית אומר בלשון הלצה) מאירה

"מטבע כל אדם לשאוף"(אריסטו,פילוסוף ומדען יווני,היה תלמידו של אפלטון) "איש חיל רב פעלים" (דברי הימים א', י"א כ"ב) זכרך בליבנו לעד

---

*מילים אלו נכתבו בגילוי מצבה. 03.2016*